הכתבה בה צפיתי אתמול בחדשות 2 אודות ילדים שמעמדם החברתי נקבע לפי מספר העוקבים שלהם לא הפתיעה אותי. החיפוש הבלתי פוסק אחר מעמד חברתי ושיוך חברתי כיום לא עוזב את הילדים גם כשהם בבית.
הם לא יכולים לנוח אחרי שעות בית הספר, מהמרוץ הבלתי פוסק הזה, כפי שאנחנו יכולנו, המבוגרים. חיי האון-ליין דורשים זמינות 24/7 ושמירה נון-סטופ על המעמד החברתי שלך, וזה,איך לא, כרוך בהשתייכות לקבוצות, תגובות, שיתופים ושיח בלתי פוסק. אין זמן לנוח.
מעבר לכך, הרי שבאינסטגרם משמעות כל תמונה שבני נוער מעלים היא רבה. כל פריט חייב לשקף יופי, כשרון, ומידע שחשוב להם שהחברים יראו. רצוי שייראה "כבדרך אגב". מרוץ מעייף אחרי תמונה גדולה מהחיים.
אף תמונה לא עולה "סתם", אלא אחרי צילום אין ספור תמונות אחרות שצולמו ונפסלו עד בחירת התמונה המושלמת שגם היא עוברת כמובן סידורים ופלטורים.
מדובר במרוץ חברתי מעייף ביותר ולא פלא לפיכך שחלק החליטו שהם שוברים את הכללים.
כל זאת אולי נשמע ילדותי ולא מתקבל על הדעת, אבל שנים לפני פרוץ האינסטגרם לחיינו הוקם אתר קלאוט שחיי ובועט עד היום. האתר מודד את הפופלריות וההשפעה של אדם בדיגיטל דרך הרשתות החברתיות שלו. כל אחד נספר, נמדד ומקוטלג לפי השפעה.
גם באתר כמו Qoura אתה נמדד. כך שמזמן לא מדובר רק באינסטגרם ו"שטויות של ילדים".
אם ניקח את המרוץ הזה שני צעדים קדימה, לעולם בו לא רק מעמדנו החברתי נקבע לפי האינסטגרם שלנו, אלא גם היכולת להכנס למקומות, להתקבל למקומות עבודה ולהיות חלק אינטגרלי מהחברה וכד' מגיעים למחוזות אבסורדים.
אבל זה בהחלט לא תסריט בלתי אפשרי! תסריטאי הסדרה "מראה שחורה" הקדישו לכך פרק מיוחד, רלוונטי, עצוב ואכזרי מאין כמותו שאני ממליצה לראות.
