השבוע מתקיים השבוע הלאומי לגלישה בטוחה מטעם משרד החינוך. זהו מערך אירועים ופעילויות חינוכיות המתקיימים מדי שנה בכל רחבי הארץ. השנה, האירוע יצוין בין התאריכים 4-9 בפברואר 2018, ויתמקד בעידוד תלמידים, מורים והורים לגלות מעורבות ואמפתיה כלפי חבריהם ברשת וזאת תוך חיזוק נורמות התנהגות ראויות ברשת והעלאת המודעות למצבים מורכבים המתעוררים בה.
משרד החינוך מעמיד לרשות צוותי ההוראה והמורים תכנים רבים לשוחח איתם עם התלמידים. לדוגמא: מצגת הכשרה לצוותי חינוך בנושא היבטים בריאותיים ושמירה על אבטחת מידע ברשת, שיעורים בנושא אבטחת סייבר, שיעורים בנושא פיתוח אמפתיה ורגישות לאחר ברשת.
בנוסף מציג משרד החינוך תכנים לעבודה של צוותי חינוך עם ההורים, דוגמאת עלון מידע להורים בנושא גלישה בטוחה, או דף הנחיות אודות קיום מעגלי שיח – תלמידים, הורים וצוותי חינוך עם כרטיסיות מוכנות לכך ודף הנחיות.
אין ספק שמדובר ביוזמה מבורכת ועל כך יישר כוח למשרד החינוך.
אבל..
שוב עולה וצץ לו הנרטיב השלילי שמשרד החינוך תמיד קושר בכל הקשור לאינטרנט…"סכנות הרשת", "גלישה בטוחה", "התנהגות ראוייה ברשת" וכד'. מטבעות לשון שגורות כבר במערכת. נקיטת משנה זהירות בכל הקשור בדבר הזה שכאן כדי להישאר. מתי יפנימו ויתנהלו מול האינטרנט והרשת כאילו היא דבר טוב במהותו ? מתי תשתנה זוית הראייה? והרי לא רק ילדים משתמשים ברשת, הרי כולנו. ומה בדיוק שונה בהתנהגות ברשת לבין התנהגות באוף ליין? מדובר בדרך ארץ, נקודה.
זאת ועוד, עד כמה מורה שלא חיה את העולם הדיגיטלי כמו תלמידיה יכולה להעביר שיעור מעמיק על אבטחת סייבר?
עד כמה המערכת החינוכית חיה באמת את עולם הסייבר, דיגיטל והמסכים?
דומה שעבורה מדובר בעוד משהו שצריך לסמן עליו "וי" ולהזכיר תלמידים מסכנות הרשת, לשוחח אודות "גלישה בטוחה – כיצד" . אחרת כיצד ניתן להסביר את העובדה שלא מדובר בנושא שמוטמע תדיר וקבוע במערכת החינוך אלא מצויין פעם בשנה למשך מספר ימים.
איך אפשר להסביר את העובדה שהסלולר אינו אורח רצוי בכיתה והדיגיטל בכללו, שהוא חלק מהותי ובלתי נפרד מחיי הילדים, אינו משהו שקיים בכלל במערכת החינוך.
גלישה בטוחה זו פיקציה
המושג "גלישה בטוחה". אין דבר כזה. שום דבר לא בטוח. שום דבר לא בלתי פריץ וחדיר. שום אדם לא ניתן לבטוח בו עד הסוף ושום דבר אולי לא באמת כמו שהוא נראה.
כן, זה עולם עגום ועצוב ולעיתים אכזרי, אך זהו עולמנו. כך שלטעון שיש דבר כזה גורף כמו גלישה בטוחה, הגנה, התנהגות נחמדה /לא נחמדה של אנשים ברשת, נכון ולא נכון הן אמירות גורפות ובכך אף מסוכנות. אנו אולי נוטעים בילדים שלנו את המחשבה שיש עולם דיכוטומי של טוב ורע ברשת, של בטוח או לא בטוח וזה פשוט לא נכון.
עצתי למשרד החינוך להתכנס למצגות ומערכי שיעור המציגים דילמות (לא רק "מודעות"), מצבים שקורים מדי יום לילדים ולנסות לפענח ולפתור את הדברים בהקשר הכי אמיתי שלהם והקרוב למציאות.אגב, גם להשאיר את הדילמה פתוחה ולתהות זה בסדר. כי ככה זה בחיים.
בנוסף הייתי רותמת באופן מעמיק את הילדים/נוער עצמם לנושא, הם יודעים הרבה יותר מאשר מוריהם והוריהם.בפרט בקטעים הטכניי.
צריך לדעת לקבל את העובדה שהתהפכו היוצרות, המבוגרים לא מובילים בידע בכל הקשור לעולם הטכנולוגי. הכוח של המבוגרים הוא בחינוך ובהתוויית דרך הארץ, ופחות בנושאים הטכניים ובטח כאשר מדובר ברמת הפיקסל.
אציין לטובה את עמותת אשנב -אנשים למען שימוש נבון באינטרנט המציגה גישה רעננה בכל הקשור לשימושים שלנו ברשת, ללא שיפוט ה"דבר הזה" בתור סכנה.
יש לנו הרבה מה להרוויח מהדיגיטל, ומהמסכים, חבל שנמשיך להתייחס אליהם כאל דברים מסוכנים בעיקרם. מי שיש לו כוונת זדון הרי היה פה הרבה לפני שהומצאה הרשת.
