פופולארי ביותר להאשים את הרשת, הרשתות החברתיות בפרט, בפגיעה בפרטיות ילדינו. מאוד פופולארי לדבר נגד משחקים כמו פורטנייט, לצקצק בייאוש נוכח התמכרות הילדים למסכים. הורים רבים גם חרדים מפגיעה של פדופילים למינהם ברשת בילדיהם.
הרצאות הוריות רבות מטעם מומחים קיימות אודות "כיצד למנוע מהילדים להתמכר למסכים" או אודות "בריונות רשת" וכיצד להגן על ילדינו מכך.
אלה חרדות קיומיות, אמיתיות ומוצדקות ברובן, אך כשאני גולשת ברשת, אני רואה שהאויב העיקרי של הילדים ברשת הם הוריהם. כי ההורים הם המפר העיקרי של פרטיות ילדיהם ברשת!
כמות המידע והשיתוף בפרטים האינטימיים ביותר אודות ילדים נעשים על ידי הוריהם היא פשוט עצומה!
בפייסבוק
באינסטגרם
בוואטסאפ
ובייחוד כאשר מדובר בתינוקות, פעוטות, וילדים צעירים שלא יכולים להטיל וטו על התופעה!
אני בטוחה שהדברים לא נעשים מכוונת זדון, יותר נכון להגיד שהם נעשים מחוסר ידיעה קיצונית עד כמה הם רומסים את הפרטיות של הילדים שלהם וחוסר ידיעה (או רצון לדעת) שגם לקטין יש זכות לפרטיות!
אם היו שואלים את אותם הילדים אם מותר לשתף את העולם אודותיהם לא בטוח שהם היו מסכימים.
אבל כשהם קטנים הם (לכאורה) ה"רכוש" שלנו ובהנתן מצב זה, אנו חושפים אותם בעירום באמבטיה תמימה, מדווחים אודות יום ההולדת שלהם, החברים שלהם, בית הספר שלהם, מה הם אוהבים, איפה הם עכשיו, מה הם עושים בשעות הפנאי, הבעיות שלהם, מה הם אוכלים, למה הם אלרגים ועוד ועוד ועוד.
ואלה פרטים שיישארו לדראון עולם ברשת.
ואלה פרטים שכל אחד יכול לקרוא, לצבור, לחקור, לחטט ,לדעת ולשמור. אלה הדברים הכי אינטימיים בחיינו: הילדים שלנו.
ועדיין, ללא הרף, אני רואה הורים משתפים את כל העולם ומעלים תמונות ילדיהם, מספרים עליהם, ומדווחים לפרטי פרטים עליהם.
מדוע הם עושים זאת? שהרי הם לא טיפשים.
הייתכן שהרצון לתגובות ולהתייחסות, השגת הטפיחה על האגו בדמות לייקים ותגובות אוהדות, גברו על הצורך הבסיסי שלהם להגן על ילדיהם ועל פרטיותם?!
א שאולי זה פשוט קל יותר להאשים אחרים בפגיעה בילד שלך מאשר לעשות חשבון נפש ולהגיד לעצמך, "הגזמתי עם החשיפה של הילדים שלי ברשת, אני חייב להפסיק עם זה, זה מסוכן, לא ראוי, ולא קיבלתי את הסכמת בני/בתי לכך".
