לא פעם אני נתקלת בכתבות של אנשי חינוך מלומדים או בדעות של הורים ברשת שהשורה התחתונה שלהם היא ש"מסכים הם אסון" ויש לשאוף לנתק כמה שיותר את הילדים מהם או לפחות לייצר מינון נכון.
אותי זה מצחיק.
למה?
כי אנו המבוגרים בעצמנו בוהים במסכים כל הזמן.
אנו נחשפים לפרסומות והודעות בפקקים (שלטים אלקטרונים מרצדים), בוהים בסלולר שלנו בזמן שאנו מחכים בתור לרופא, גולשים בזמן הנסיעה באוטובוס, גונבים זמן מסך בפקק תוך כדי נהיגה, בודקים הודעות בהפסקה בסרט בקולנוע ועוד ועוד.
האמריקאי הממוצע נחשף ל 5000 מסרים ביום בממוצע, לפי Razorfish
אז מדוע אנו דורשים מהילדים שלנו להפסיק לבהות במסכים? ומדוע זה כל-כך רע? הרי הם בוודאי עושים עוד כמה דברים במהלך סדר היום שלהם.
השאלה אינה כמה זמן מסך יש להרשות לילד. אלא היא כבר מזמן עברה להיות כיצד ננהל את חיינו בעידן של שפע המידע וערוצי התקשורת!
לפיכך, המסכים באים להקל עלינו, לחסוך לנו זמן, להנגיש מידע חשוב ביעילות כדי לפנות לנו זמן לדברים החשובים.
מידע פיננסי בכף ידינו
בנק הפועלים,לדוגמא השיק יישומון "מבט לתיק שלי" מאפשר ללקוחות לעקוב אחרי תיק ניירות הערך מהמסך הראשי בסמארטפון.
היישומון החדש – "מבט לתיק שלי" – מאפשר ללקוח להגיע ישירות אל המידע החשוב לו ביותר בשוק ההון: השינוי היומי באחוזים של תיק האחזקות, מצב השוק של ניירות הערך שלו– ולהתעדכן בנתונים במהירות ובקלות, ללא הקלדת פרטי זיהוי ואפילו בלי להיכנס לאפליקציית הבנק. בכך מאפשר השירות ללקוח לדעת במהירות מה עושה התיק שלו ולקבל החלטות הנוגעות למסחר של כל נייר בתיק. במידת הצורך יכול הלקוח לעבור ישירות למסחר (מצריך הזדהות) ולתת הוראות קנייה ומכירה.
הלקוח יוכל לבחור בעת הרישום לשירות, את החשבון שירצה להציג ואת גודל התצוגה במסך הראשי של הסמארטפון.
בסקרים שבוצעו בבנק עלה צורך מהלקוחות לקבל מידע בנקאי רחב, בלי להקליד את פרטי הכניסה לחשבונם. כבר היום יכולים הלקוחות להתעדכן ב"מבט מהיר" במצב החשבון, להפקיד לחיסכון Save & Go, ולחפש סניף או בנקט. כעת נוספה האפשרות לקבל מידע אישי בשוק ההון באזור הווידג'טים במכשירי האייפון והאנדרואיד.
צרכני מידע מהסלולר
נסו רגע לחשוב על עצמכם, כמה זמן ביממה אתם צמודים לסלולרי שלכם? כמעט 24 שעות ביממה! הסלולר הפך מזמן לדרך חיים ואנו עושים שימוש מסיבי במסך שלו. למעשה עברנו להיות מזמן "צרכנים מחוברים" (מושג שהחוקר בריאן סוליס הטביע = The connected consumer)
לפיכך לנסות להילחם ב"תופעה" או להצמיד לה קונטציות שליליות הוא לא יותר מאשר אנכרוניזם מעורר רחמים לדעתי.
יפה יהיה אם אנשי החינוך והורים יבינו כיצד העולם עובד במקום לבזבז אנרגיה על הטפות מוסר לילדים.
