השבוע התחלתי סדנא של כתיבה יצירתית. כתיבה לצורך פרוזה. פיתוח דמויות. תרגום חוויות אישיות לסיפורים.זה שינוי מרענן לעומת כתיבה לצורך הנעה לפעולה וכתיבה שיווקית בה אני עוסקת ביום-יום ומורגלת אליה כל-כך.
המנחה אמר שאומנות הכתיבה היא אומנות המחיקה.
וזה כל-כך נכון.
זה מיד גם עורר בי מחשבות עד כמה שימוש בלפטופים ואמצעי דיגיטל בבית הספר יכול להועיל כל-כך לתהליכי הלמידה.
1. הכתיבה במחשב דומה שהומצאה ומתלבשת כמו כפפה ליד לאומנות הכתיבה והמחיקה. ילדים לא יפחדו לטעות,לכתוב,למחוק.
2. בדיגיטל כל ילד יכול למצוא את יכולת הביטוי המתאימה לו ובה הוא מרגיש טוב ביותר: אחד יתבטא דרך צילומים, שני בטקסט, שלישי בוידאו. אין כאן נכון או לא ודיגיטל יכול לתת עומק ומגוון לילדים. המטלות שעליהם לבצע חייבות להיות כמה שיותר מגוונות כדי לעורר אצלם מוטיבציה.
3. כי גם יצירה קצרה יכולה להביע כל – כך הרבה. ובדיגיטל זה אפשרי.
4. בדיגיטל יש יכולת להעניק עומק לחוויה, ולפתח יצירתיות. סרטון וידאו או אנימציה, תמונת תלת מימד הם גם אמירה. צריך לצאת מהשטאנץ של המצגות המשמימות שעדיין נותנים לילדים להכין.
5. כי הדיגיטל הוא סביבתו הטבעית של כל ילד וזה רק ילך ויעמיק.
