אלון בר דוד, עדי זוטא ולירון פטאו, סטודנטים בבינתחומי, רצו להוציא את העשייה למען הקהילה בעיר הרצליה קצת מחוץ לגבולות העיר. והתוצאה: שטיח אדום שנפרש בפני המיזם שלהם על ידי הדיקאן, עשרות מתנדבים חדורי מוטיבציה שמשתפים איתם פעולה,עשייה שמתרחבת לבאר-שבע ופעילות שהולכת וצוברת תאוצה. אגב, מדובר במיזם היחיד בארץ שיש לו ערוץ פתוח וישיר מול פייסבוק. ו…האפליקציה בקרוב.
הכפתור האדום הינו סטארט-אפ חברתי (עמותה ללא מטרות רווח) הראשון מסוגו בארץ ובעולם, אשר חרט על דגלו את המאבק באלימות ברשת. מדובר בתוסף מיוחד לדפדפן. באמצעות לחיצה על התוסף לדפדפן כל גולש וגולשת יכולים לדווח על ביטויי אלימות ברשת באנונימיות. כפתור אדום פועלים להסרת תכנים אלימים מהרשת, ודואגים שתוגש עזרה מקצועית בעת הצורך.
בריונות רשת: המספרים גואים
שמחתי להגיע לכנס השנתי למאבק באלימות ברשת בבינתחומי ולהקשיב ליזמים של הכפתור האדום. היה מרגש לראות את הדוברים שלקחו את הצורך האקדמי לבצע מיזם כלשהו והלכו איתו רחוק. ניכר שהוא בנפשם. הבינתחומי מצידו נתן להם רוח גבית, עד כדי כך שמתנדבים בעמותה מקבלים נקודות זכות אקדמיות. על כך שאפו לדיקאן, ד"ר יצחק אורון.
מה שפחות היה נחמד להיחשף בפניו היו הנתונים שהציג נציג הכפתור האדום, אלון בר דוד, אודות האלימות ברשת. 3000 מקרי אלימות ומצוקה טופלו עד כה ע"י צוותי המתנדבים של הכפתור. בהנחה שלא כל הילדים שמעו עדיין על הכפתור ולא כל המקרים מדווחים זה נתון מדאיג. בהנחה שמדובר במקרים רבים של ילדים שהיו על סף התאבדות זה מאוד מדאיג.
את הדאגה איששו רפ"ק (עו"ד) מאיר חיון, מפקד יחידת הסייבר של משטרת ישראל, וד"ר מירן בוניאל ניסים, חוקרת בתחום הפסיכולוגיה של האינטרנט שסיפרו בפאנל שאכן יש עלייה באלימות ברשת. ובכן, זה לא נתון מפתיע, בהינתן העובדה שהאלימות באופן כללי בחברה גואה. אבל כאשר מדובר באלימות ברשת, היכן שילדינו מסתובבים ולא תמיד אנו,ההורים, יודעים מה קורה איתם שם (בעצם-לרוב) זה כבר ממש מפחיד.
אלימות וירטואלית: מה ניתן לעשות
ח"כ קריב סיפרה בפאנל אודות חוק הסרטונים שיזמה ושקודם באופן מהיר בכנסת על מנת להדביק את המציאות. מדובר בחוק בו העלאה של תכנים מיניים ללא הסכמת הצד השני דינה 5 שנות מאסר והיא נחשבת הטרדה מינית.
לדברי גל יוסף, יו"ר מועצת התלמידים הארצית (שלהערכתי התנסחה בפאנל בצורה הטובה ביותר..) הילדים מכירים את החוק ומתנהלים כבר לאורו.
כל זה יפה מאוד, חשבתי לעצמי, אבל המהירות בה עבריינים טכנולוגים מתנהלים לעולם תנצח את ה"טובים". האנשים המכוונים לטוב בכנסת, במשטרה או בארגונים אחרים תמיד יהיו בפיגור מול ה"רעים" המתוחכמים, המהירים ובעלי היוזמה האין סופית. ולכן, לא בזה ניוושע. צריך ראייה הרבה יותר אסטרטגית כיצד מתמודדים עם האלימות.
כולם רוצים לעזור
"אז מה הפתרון לכל הבריונות הזאת?", תהיתי ביני לבין עצמי.
רצון להירתם לטובת מיגור אלימות הרשת קיים. עמותת הכפתור האדום היא הוכחה לכך: תוך שנת פעילות אחת הם ניצחו פעמיים בתחרויות סטראט-אפים, 15 גופים משתפים איתם פעולה על בסיס יומיומי, 60 מתנדבים הצטרפו אליהם לפעילות, 5000 אנשים כבר בקהילת הפייסבוק שלהם וערוץ שת"פ ישיר עם פייסבוק גם קיים. יש להם ערוץ ישיר מול הכנסת ומול משטרת ישראל ועוד גופים מרכזיים וחשובים.
האם ניוושע מכפתור אחד
התשובה להערכתי חייבת להיות הרבה יותר מכלי טכנולוגי, יהא מבורך ככל שיהא.
כפתור אדום שלוחצים עליו בעת מצוקה הוא פתרון לבעיה דחופה שכבר נוצרה. אבל היא נוצרה בגלל כשלים רבים שקדמו.
- בעיות תקשורת בין נוער להורים, בגלל חוסר השכלה אינטרנטית של הורים.
- נוקשות של מערכת החינוך, שעדיין רואה ברשתות חברתיות סכנה ואם כל חטאת, במקום לדבר עם הילדים בגובה העיניים ולאמץ גישה חדשנית ומרעננת.
- תגובתיות איטית מטעם המחוקק לפושעים דיגיטליים.
- מערכת משפט איטית.
- אכיפת חוקים אומללה.
מיגור אלימות הרשת קשור במיגור האלימות בחברה שלנו, בהעברת המסר שמי שהולך בדרך הטובה מקבל בחזרה טוב. שהרוע והדרכים המפותלות אינם משתלמים. וגם בענישה מרתיעה. דרושה אכיפה בלתי מתפשרת ומהירה!
במציאות שלנו, בה מבוגרים בעצמם מקללים בכביש, מגדפים ברשתות, כאשר חברי כנסת מועלים בכספים וניצבי משטרה מטרידים מינית, לא ניתן לצפות שברשת לא תהיה אלימות.
היא הרי משקפת את המציאות שלנו. בחברה בה הצדק במערכת המשפט קורה בקצב צב התוצאה תהיה לעולם המשך העבריינות.
דרוש טיפול חברתי, חינוכי, משפטי דחוף. דרוש שינוי מהותי בחברה שלנו.
