ערב אחד, בזמן ארוחת הערב, הילדה צחקה על סיטואציה הזויה שקרתה לה באותו היום בבית הספר.
בשיעור אחד, מדעים, דובר על איכות הסביבה ושמירה עליה.
בשיעור שאחריו ביקשה המורה להדפיס עבודות כאילו אין מחר.
זה דיסוננס כבד למדי שילד צריך להתמודד איתו, ולפחות אני שמחה שהבת שלי ידעה לזהות שאכן מדובר בדיסוננס ואף לצחוק עליו, שלא לומר, על חוסר ההיגיון. זו אמורה להיות מערכת שמחנכת אותם להיות אדם חושב, שומר חוק ואוהב את הסביבה והחברה.
אני מקווה שהיא תגדל להיות ילדה שלא מקשיבה למורה, דיגיטלית, שלא מדפיסה כלום ומתכתבת עם המציאות. למעשה, אני יודעת שהיא כבר כזאת.
