השבוע קיבלתי אגרת "הנחיות לזמן גל הטרור" ממנהלת בית הספר של ילדתי בה נכתבו כלים להתמודדות עם ה"מצב".
ככל שהבנתי את הכוונות הטובות, וככל שאני יודעת שוודאי הטיפים שניתנו שם היו מתאימים לחלק מההורים, עדיין חשבתי שההוראות היו ברובן מנותקות מהמציאות.
המנהלת כתבה שהורים צריכים לשאוף "שהילדים יחשפו רק פעם ביום לחדשות", שזה לא טוב שיידעו כל הזמן מה קורה ושניתן להם, אנו ההורים, גישה מוגבלת למידע ה"קשה".
בעידן בו הילדים צמודים לסמארטפון זה בעיני טיפ תלוש מהמציאות.
אמצעי התקשורת והעברת המידע בין הילדים הם מהירים ביותר, הילדים עצמאיים בהתנהלות שלהם במרחב הטכנולוגי. בנוסף, התקשורת ביניהם באמצעות הסמארטפון היא מאסט חברתי ואף גורם ממתן לדעתי, שכן הם מעניקים תמיכה נפשית אחד לשני (גם אם מדובר בהומור מקאברי..)
הילדים של היום מורידים ללא בעיה אפליקציות, בתי הקטנה, לדוגמא, מתעדכנת מאפליקציית YNET ואינה צריכה אותי כדי לדעת מה קורה בכל רגע נתון. בעיני לשאוף לבודד את הילדים מהמציאות בניסיון להגן עליהם מתייחס אליהם כאל חלשים וככאלה שיש להגן עליהם, בזמן שהם יותר חזקים ממה שאנו חושבים.
זכור לי בזמן מבצע צוק איתן שהילדים הורידו את אפליקציית האזעקות כדי להתעדכן בזמן אמת היכן יש אזעקה, איפה הייתה נפילה ולשמוע את הצליל המזעיק ישירות מהסלולר שלהם.. הם התמודדו עם כך לא רע ולא באמת ביקשו רשות מאף אחד להוריד את האפליקציה..
ובכל מקרה,כאמור, כל ילד אשר יש לו גישה לסמארטפון יגיע למידע בו הוא מעוניין במהירות שיא וללא תיווך מבוגר!
רשת הוואטסאפ – הרשת האמיתית לחדשות
בזמן פיגוע הילדים יודעים על כך מדיווחי שטח של חבריהם, כך שהמידע זורם אליהם במהירות לפני שעלה בגוף תקשורת. לדוגמא, כשקרה הפיגוע ליד הקניון הגדול בפתח תקווה נודע לי על כך מהבת שלי, היות שחברותיה היו בסביבה.
לסיכום, מערכת החינוך כדאי שתתחבר למציאות ולא תנסה למנוע את הטבעי והחיובי. איני סבורה שמגננת יתר על ילדינו תואיל מה גם שטכנית אינה ניתנת לביצוע. המבוגרים איבדו מזמן את השליטה בתחום זה ואינם משמשים יותר כגורם מתווך במשוואה.
