בשבוע שעבר ביקרתי בכנס אינפו בארגון חברת טלדן. שמחתי על ההזדמנות לשמוע את ההרצאה המצויינת של ד"ר רועי צזנה שמצליח תמיד לרתק את הקהל ותמיד יש לו זויות מרעננות להסתכל על הדברים, נו,הוא עתידן…
התחברתי מאוד לדברים היות שיש לי בטן מלאה על מערכת החינוך בישראל ,עליה אני מרבה לדבר (ולא דברים טובים במיוחד, לדוגמא כאן).
תפסיקו להניח דברים שהיו נכונים לפני 10 שנים
את תחילת ההרצאה פתח צזנה בשאלה מאתגרת: "כמה מאוכלוסיית העולם אנלפביתית לדעתם?". היה מדהים לגלות שמרבית הקהל באולם חשב שמצבנו ממש רע, שעה שמרבית העולם כבר אינו אנלפבית! שאלה דומה שאל לגבי הגיל הממוצע של תושבי כדור הארץ שעלה פלאים והקהל שוב די טעה בהערכת המצב, לרעה. וכל זאת למה?
כי אנחנו מניחים הנחות מוטעות בהתבסס על העבר.
קזחסטן מחוברת כבר מזמן
אז מסתבר שהעולם כבר מזמן התקדם ואפילו במקום כמו קזחסטן מחוברים לעולם הגלובלי הטכנולוגי. מה שמביא את היכולת להנגיש מידע וללמד! צזנה ביקר שם לא מזמן, העביר הרצאה וגילה זאת על בשרו. העולם אכן מחובר גם בארצו של בוראט..
כיצד מלמדים אם כך כמויות של אנשים ובצורה נכונה?
צזנה פיתח מתדולוגיית לימוד (האידאלית מבחינתו, לא אומר שישימה ,אבל אני מאוד מסכימה איתו):
עתיד החינוך אמור לכלול את אלה:
1. חינוך אישי. משמעות של שתי סטיות תקן.
2. חיבוריות פורצת גבולות – לא רק צפייה,אלא שתתרחש דינמיקה בין אנשים
3. מוטיבציה. זאת באמצעות משחקים.
4. חינוך גלובלי לכולם.
חינוך אישי – מחקרים גילו כי קיים שיפור וזינוק דרמטי לאחוזון ה 98% של הכיתה לתלמיד אשר מקבל יחס אישי. אבל עצוב לגלות שזה לא קורה בכיתה של היום. היכן זה כן קורה? באינטרנט! מורה אחד מקבל 10 מליון כניסות בחודש ומלמד ציבור רחב. לא פחות ממהפיכה. עכשיו הוא גם פתח את האקדמיה שלו למורים . בפלטפורמה זו ניתן לעקוב אחרי כל תלמיד מבחינת התקדמות ונקודות ציון ללמידה. הכי אישי-טכנולוגי-יעיל שיש, ועדיין עם היכולת להגיע למאסה גדולה של תלמידים. Tracing Progress
מהפכה זו לא פסחה כמובן על האקדמיה (MOOC) וצזנה מצפה שהצעד הבא יהיה קרמ"פ (קיצור המצאתי שלו..) שפירושו:
קורסי רשת מסיביים פתוחים .
דוגמא מהארץ- מורה להיסטוריה בישראל פתחה בלוג לילדים ויצרה קשר עם כיתה באוסטרליה. נוצרו אינטראקציות ולמידה הדדית, גלובליות.
תנו להם לשחק
למה לא נותנים לילדים לשחק וללמוד דרך המשחק? למה צריך לתת הערכה ללומד רק לפי ציונים? אין עוד מדדים? מסתבר שיש. זו רק המערכת הארכאית שלנו שלא מתקדמת.
פרופ' לי שלדון עוסק במוטיבציה ומשחקים. הוא רצה לדרבן את הלומדים להוכחת כישרות מתמדת. לפיכך פיתח מתדולוגיית הערכת לפי ניסיון מצטבר ולפי מספר פרמטרים.התלמיד בוחר מה מעניין אותו (פעילות), ובתוך כל משחק מה הכי מעניין אותו.נוצרת כאן אוטונומיה וקבלת החלטות.
באקדמיית Kahn התלמיד מקבל תגיות לפי הישגים וזו האוטונומיות עליה מדבר פרופ' שלדון.
יתירה על כך – באמצעות המשחקים נוצרת אינטראקציה וניתן מענה על הצורך בקהילתיות Class Craft. סביבת משחק וירטואלית המשלבת את הכיתה כולה. נקודות חיים יורדות אם לא מכינים שיעורים ועוד. התלמידים עוזרים זה לזה, קיימת הדדיות.
המידע הגדול ומה עושים איתו
לטענת צזנה החינוך כיום הוא יותר אומנות מאשר מדע. יש צורך להבין את התלמיד בצורה שונה. לזהות קורלציות ולהתאים את דרכי ההוראה הטובות ביותר לכל תלמיד באופן אישי. גם באקדמיית און ליין Knewton הבינו זאת מזמן ופועלים כך
לסיכום, בכל הקשור לחינוך און-ליין וידע להמונים העתיד כבר כאן.
חינוך גלובלי מיטבי אינו מוגבל מיקום. אפשר ללמוד ולראות כיצד מינרווה מייצרים מפגשים מקוונים, סמינרים בהם לומדים סטודנטים מכל העולם, באמצעות סקייפ וובינרים. אם השקיעו בפרוייקט הזה 70 מליון דולר כנראה שהוא מוכיח את עצמו. התלמידים לומדים בתוך כך על יתר האנשים בעולם,חוויית הלימוד מרתקת.
