באיחור אלגנטי התחלתי לראות את הסדרה הבריטית המשובחת מראה שחורה. ככל הנראה היוצרים ניסו לייצר מציאות דמיונית שרצה כמה שנים ואולי יותר קדימה ולוקחת אותנו לתסריטים הזויים שקשורים כולם איכשהו לעולם שנשען על סושיאל מדיה, סלפי, תיעודים,איבוד הזהות ועוד דברים שכבר קורים חלקם בימינו.
https://www.youtube.com/watch?v=5ELQ6u_5YYM
אבל כשחושבים על זה ומתעמקים בפרקים זה ממש לא רחוק מהמציאות.
באחד מהפרקים מסופר אודות צעירה שמאבדת את אהובה בתאונת דרכים טרגית.
חייה מתרסקים . היא מדוכאת.
בוט במקום אהוב
הרצון להחיות את האהוב שאיננו עוד נענה על ידי אלגוריתם שיודע לקחת את כל השיחות שיקירה אי פעם ניהל במדיות החברתיות ולייצר מכך עוד תסריטי שיחה על סמך אישיותו והתנהלותו.
כמובן שזה נותן לה מענה לגעגועים ולמרות שהיא נרתעת בהתחלה משימוש באלגוריתם הזה (צ'טים במייל) היא מתמכרת לו תוך זמן קצר ואף מגיעה לשלב של הזמנת המוצר הבא בסדרה שלא אגלה מהו כדי לא להרוס למי מכם שרוצה לראות את הסדרה ואת הפרק.
הפרק הזה בסדרה הזכיר לי הרצאה אודות עתידנות שראיתי כבר לפני מספר שנים בכנס אינפו של טלדן. המרצה סיפר אודות שיחות שבוטים/אלגוריתמים עושים עם אנשים מבוססי שיחות קיימות עד כדי כך שהוא הצליח אישית לעבוד על אשתו שהיא אכן מדברת איתו ולא עם הרובוט. (ותודו שקשה לעבוד על אישה!)
אם אנחנו עד כדי כך צפויים וניתן להחליף אותנו בבוט אולי זה טוב? אולי רוחנו לעולם תישאר בכל זאת ותחיה עם יקירינו שיחפצו בכך?
במה מותר האדם מהתוכנה?
מה שעוד הזכיר לי את הסרט HER בו הגיבור התאהב ב"אישה" וירטואלית במחשב והתאהב בה. התוכנה אישה למדה את אישיותו והעדפותיו והתאימה עצמה אליו ולמדה במהירות כל מה שחשוב לו.
העובדה שלא היה לה גוף קצת קלקלה אבל לא שינתה להם מהותית את סיפור אהבתם היות שהם תקשרו ברמות קשר רגשי כה גבוהות שספק אם היה מגיע לכך אי פעם עם אישה אמיתית.
הנצחת המת שתוארה בפרק של מראה שחורה היא הנצחה מסוג חדש לגמרי , חיה ובועטת, עם יתרונותיה בצידה (מעין תרפיה) ולא הייתי פוסלת אותה לחלוטין למרות מופרכותה.
