למה בני הנוער לא יכולים להתנתק מהמסכים?

הורים רבים (מודה שגם אני ביניהם) לא יכולים להבין את החיבור הבלתי פוסק של בני הנוער למסך הסלולר שלהם. במקום לכעוס, לרטון ולגעור אולי כדאי להבין מאיפה כל זה נובע? יצאתי לשטח לתחקר אותם…

דור המחוברים

נערה אוכלת כשהמובייל לצידה. מוכר לכם?

בבית הספר: מיד עם היציאה להפסקה הם מתחברים לסלולרי שלהם. סיטואציה מוכרת?

גם בסופי שבוע, גם בלילה, גם ביום, גם בנופש, גם בעצם בכל מקום, זמן, תרצו, 24/7, אילולא היו ישנים.וגם אז, הוא בהישג יד.הוא ביד.או בכיס.אבל תמיד שם!

אז כדי להבין את הילדים שלנו כדאי קודם לצאת לגמרי מהמוד ה"שיפוטי"!

הסלולר והרשת החברתית התורנית בה הם חברים הם בעצם שלוחה של היישות החברתית שלהם…

אז הנה סיכום כמה דברים שעלו מתוך שיחות שלי עם בני נוער..

10 עובדות על חיי המסך של הילדים שלנו

איפה

1.      בן נוער ממוצע מחזיק חשבון פעיל בוואטסאפ, בסלינגשוט ובאינסטגרם.יש גם המחזיקים גם בלוג בטאמבלר.

2.      בפייסבוק יש להם חשבון אבל הם לא מעלים שם תמונות וחיי החברה שלהם מזמן נדדו לוואטסאפ. הפייס נחשבת בעיניהם רשת ל"זקנים".

כמה

3.      נערים חברים בכ 60 קבוצות וואטסאפ בממוצע

4.      זה לא אומר שהם משתתפים פעילים בכולן,על הפחות חשובות הם יעשו "השתק" אבל לא יצאו מהן.

5.      לפעמים מרוב ריבוי קבוצות וחוסר סבלנות לחפש את הרלוונטית לשיגור מסר הם יפתחו חדשה.(זה די מסביר גם את ריבוי הקבוצות,לא?)

6.      גודל קבוצת וואטפסאפ יכול לנוע בין 4 חברים (אינטימית) לבין 30-40 (כיתתית). יש קבוצות של בנות ושל בנים, מעורבות, ויש כאלה סביב נושא שהמשתתפים אינם חברים באותו  מרחב כיתתי או גיאוגרפי. יש קבוצות שנועדו לתאם מפגשים בין המשתתפים ולקשקש ולגשר על מרחק גיאוגרפי. יש גם קבוצות משותפות עם המורים!

7.      נערה שנעדרה למשך שעה תמימה בלבד מהמרחב הסלולרי עשויה למצוא 255 מסרי וואטסאפ שהצטברו לה !

מה

שיתוף תמונות

8.      הפלטפורמות המועדפות על בני הנוער לצורך כך הן אינסטגרם וסלינגשוט.

באינסטה הם ישתדלו לא להעלות יותר מתמונה אחת ומסוגננת במידה. חשוב להם לקבל לייקים,הערות ולייצר שיח סביב התמונה.הם  מתייגים כרוניים ומנהלים שיח שלם סביב כל תמונה. חשוב להם מספר העוקבים לחשבון שלהם.

עיקר התמונות שלהם הן סלפי..והשאר צילומים שלהם עם חברים או בזמן נופש, הופעה, בבית ספר עם חברים ושאר מפגשים חברתיים.

9. בסלינגשוט יהיה זה דיאלוג מהיר ואינסופי עם יכולת להוסיף כיתובים וציורים על תמונות, הרבה יותר דינמי וגמיש ממה שיש באינסטה. הסלינגשוט הוא מעין שילוב בין טוויטר, אינסטגרם ופייסבוק.

שיחות

שיח מהיר אחד על אחד או בקבוצות מבוצע לרוב בוואטסאפ. טקסטים  או הודעות קוליות. לעיתים יתחכמו וישחקו בהגדרות הפרטיות כדי לנטרל את "נצפה לאחרונה". יחי הפרטים הקטנים!

זה לא מחליף אגב את השיחות הארוכות בסלולר, הרגילות..

תוכן

10.  בעיקר,כאמור, סלפי, אני ואני ואני..ביטוי עצמי במגוון זויות ובמגוון פעילויות.

בחדר הכושר, במלון, במסעדה, על רקע חוף ים אקזוטי וכמובן עם חברים.

תחביב ידוע – לפדח חברים, להעיר הערות סרקסטיות. כגודל הסרקזם גובה האהבה..

לסיכום

• בני נוער (וילדים) חיים בעידן דיגיטלי מהיר, מה שלגמרי שונה מהעידן האנלוגי האיטי בו גדלו ההורים שלהם.
• הטכנולוגיה היא כלי שרת לצרכים חברתיים. הקשרים החברתיים חשובים להם כפי שהיו חשובים להוריהם בשעתו. השוני הוא במהירות, בהנגשה ובאון לייניות שבדבר.
• התוכן הדיגיטלי הוא כלי ביטוי לאני של המתבגר. אין טעם להטיף נגד סלפי או לראות בכך בעיה!
• לנתק ילד מסלולר הוא גזר דין של בידוד חברתי, ממש בבחינת ניתוקו מ"כיכר העיר" החברתית..על אותו  משקל – לדחות את גיל קניית הסלולר לגיל גבוה מדי הוא דבר מגוחך וגם הוא גם בבחינת גזר דין של בידוד חברתי.
• אין טעם להוכיח את הילד שיחפש לעצמו  עיסוקים "חשובים יותר". זה עיסוק חשוב ביותר,להיות מחובר לחברים! זו המהות של להיות בן נוער –  פיתוח קשרים חברתיים ולהתקבל כאחד מכולם. זה לא בא במקום להיפגש פיזית עם החברים. או במקום חוג. או במקום קריאת ספר או במקום בעצם כל דבר אחר שהם בוחרים לעשות. זה פשוט נמשך ונמתח למשך כמעט 24 שעות ביממה! (כן,זה מעייף..)

ומשהו להורים המצקצקים …

• כשם שאי אפשר להשוות את עידן כרכרות הסוסים לעידן הרכב, אין טעם לנסות להשוות בין הילדות האנלוגית לדיגיטלית.
• אם מציאות המבוגרים צועדת ליותר ויותר דיגיטל, אוטומציה,מסכים,מהירות ונגישות 24/7 (שאנו מצפים לה מהבנק שלנו או משאר הספקים שלנו), באיזו זכות יש להורים להוכיח את הנוער ש"זה לא בסדר" להיות מחובר כל-כך הרבה זמן?