דומה שהבון טון של הורות נאותה היא הוצאת המסכים מחיי ילדינו ככל הניתן. אני נתקלת בהורים האלה ברשת ובחיי האוף ליין.
הורים שמוציאים את הטלויזיה מחייהם.
הורים שמגבילים שעות גלישה לילדיהם.
הורים שדוחים את רכישת הסמארטפון ככל הניתן לילד.
איני מסכימה עם גישה זו.
המסכים שם כדי להישאר. הדיגיטל הוא עובדה קיימת בחיינו.
זו הטכנולוגיה שכבר חלק מחיינו, היא חלק מחיי הפעוטות מגיל אפס והיא נדבך מרכזי בעולם הבנקאות, הצרכנות ובעצם..איפה לא?
זהו דור הטאץ. תנו לו להיות בטאץ' עם העולם!
השאלה היא במינון. כפי שלא נרצה שילדינו יגזימו באכילת שוקולד או בבילויים מחוץ לבית.
אין טעם לעשות דמוניזציה לדבר כה חיובי.
לא ניתן לשלוט על ילדינו. צריך רק לכוון ולהשפיע לכיוון הנכון.
ולסיום, עוד נקודה – כמה עשוי האייפד לעזור לילדים אוטיסיטים בלמידה ובחיזוק ההערכה העצמית? המון!
יודעים מה? לכל ילד לימוד באמצעות אייפד יעשה קסמים.
אם רק הייתה לי האפשרות ללמוד מתמטיקה בהיותי ילדה באמצעות אייפד בקצב שלי ובחיזוקים מהתוכנה אולי הייתי חוסכת מעצמי המון עוגמת נפש. כי מהמורה שלי שבעתי מרורים.
